המדריך לפציינט בסין

אני בטוחה שרוב, אם לא כל קוראי הבלוג הזה כבר יודעים על הסיפור העצוב עם האצבע שלי, אבל לטובת מי שאולי זה לו הביקור הראשון, להלן התקציר:

נחתכתי בצורה די רצינית מסכין די אימתנית באצבע של יד שמאל. בחצות הליל בערך נסעתי עם שני חברים לחדר מיון, שם הפנו אותנו לחדר מיון של בי"ח אחר בגלל שכנראה העצב נפגע. במיון השני עשו לי ניתוח (כן כן, זה היה ניתוח על אמת!). כעבור שבועיים התפרים הוצאו, והאצבע אט אט מחלימה. אני יכולה להזיז אותה אבל טווח התנועה מוגבל, ועדיין יש חלקים שבהם אין לי תחושה. והיא נראית כמו אצבע סלמנדרה. J

כל הסיפור הזה כלל הכרות די אינטימית עם מערכת הבריאות הסינית, ולכן חשבתי שיהיה נחמד לחלוק קצת תובנות מהמסע הארוך שלי עם אנשים אחרים, בתקווה שאף אחד מכם לא יזדקק לזה אף פעם.

1. תעשו ביטוח. הרי הודעה חשובה לכל הנוסעים ללמוד/לחיות בסין: תעשו ביטוח, עדיף לא סיני. רוב המלגות לסטודנטים זרים כוללות ביטוח, ולפני הנסיעה התלבטתי האם לעשות עוד ביטוח מהארץ שמבטיח כיסוי הוצאות רפואיות מלא. אז התשובה היא חד משמעית, כן. הביטוח שאני מקבלת מהסינים תקף רק לבתי חולים ציבוריים בסין, ואם קורה לכם משהו, אפילו לא חמור, רוב הסיכויים שאתם לא רוצים ללכת לבית חולים ציבורי.

תנו לי להרחיב קצת בנקודה הזאת. קודם כל, יש הבדל עצום בין ערים מודרניות ומפותחות כמו שנגחאי ובייג'ינג לבין, אמ, טיאן ג'ין, וההבדל ברמת בתי החולים בטח אפילו גדולה יותר בערים יותר פנימיות בסין (צ'נגדו, קונמינג – אמנם ערים גדולות ומפותחות אך כנראה שרמת בתי החולים שם יותר דומה לאילו של טיאן ג'ין). דוגמה, בבקשה. בבית החולים הכי טוב בטיאן ג'ין, האלונקות מכוסות בבדים שלא נראים נקיים במיוחד ולא נראה שמחליפים אותם כל יום. כשנכנסים לרופא לא סוגרים את הדלת, ועוד 50 סינים שאיתך בתור מציצים לך מעבר לכתף. כנ"ל בעמדת האחיות. אין פרטיות, לאף אחד אין כוח להסביר לך מה לא בסדר/מה עושים לך. נניח, כשבאתי להחליף תחבושת האחות אמרה לי, הנה, תפתחי את התחבושת ונתנה לי מספריים. לעומת זאת, בבית חולים רנדומלי שהייתי בו בשנגחאי, גם כדי להחליף תחבושת, מה אני אומר לכם, שמיים וארץ: הכל נראה חדש, נקי ומערבי. הרופאה סגרה את הדלת, האחיות הורידו לי את התחבושת בעצמן. לא התנסיתי בבדיקות אחרות שם אבל ההרגשה הייתה שזה מקום הרבה יותר מודרני ומתקדם.

ובכל זאת, אני ממליצה גם לאילו שנוסעים לשנגחאי או בייג'ינג לעשות ביטוח שמכסה הוצאות רפואיות לכל רופא שתבחרו ללכת אליו, כי בסופו של דבר, רופאים שלמדו בסין לא יכולים להתחרות במידת הידע של רופאים שהוכשרו/עבדו במדינות מפותחות. ככה תוכלו ללכת בראש שקט לרופא שלמד בחו"ל בלי לדאוג לתשלום. אין מה לעשות, מערכת הבריאות בסין ולימודי הרפואה כאן – אפילו באוניברסיטת בייג'ינג, לא יכולות להתחרות עם לימודי רפואה במדינה מפותחת (ד"א, זה לא חייב להיות רופא גרמני או אמריקאי, לרוב זה יהיה סיני שלמד בחו"ל וזה מספק בהחלט). עוד סיבה למה כדאי ללכת לרופא שעבר הכשרה לא בסין, זה עניין השפה. הרופאים שטיפלו בי בבית החולים בטיאן ג'ין לא ידעו אנגלית בכלל, אפילו לא ברמה של מונחים רפואיים. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הבאה:

2.  תביאו כמה חבר'ה. בין אם אתם נוסעים למיון בחצות או הולכים לראות רופא רגיל, אם אתם הולכים לבית חולים סיני, תביאו חבר, רצוי שניים, ושלפחות אחד מהם ידע סינית/יהיה סיני. וזאת משתי סיבות. הראשונה היא ברורה, השפה. כמו שאמרתי, יש סיכוי שהרופא לא ידע אפילו לומר "טטנוס" באנגלית ואז איך תדעו איזה זריקה הוא רוצה לתת לכם? גם אם הסינית שלכם ממש טובה, קחו מישהו ששלו עוד יותר טובה. הסיבה השנייה היא שאם אתם בבית חולים סיני, בירוקרטיה והיסחבות היא שם המשחק, גם במיון. זה הולך ככה: באים, הולכים לדלפק א', בו מציגים את הבעיה. שם נותנים לכם פתק שבו אתם רושמים את הפרטים שלכם והם רושמים לאיזו מחלקה אתם הולכים. עם הפתק הזה הולכים לדלפק ב', בו אתם מקבלים מספר ומשלמים סכום קטן (בין 4-15 יואן, תלוי עיר/בעיה). הולכים לאן שאתם צריכים, שם יבדקו מה צריך לעשות לכם וישלחו אתכם שוב לדלפק ב' לשלם לפני שיטפלו בכם. אם תצטרכו ניתוח על המקום, כמו שאני הייתי צריכה, תצטרכו ללכת לחדר הניתוח, שם יתנו לכם פתק איתו תצטרכו ללכת שוב לדלפק ב' לשלם. אתם מבינים בוודאי את חוסר ההיגיון והבעייתיות שבזה. אם הייתי לבד, כנראה שכבר הייתי מתה איפשהו בדרך.

3. תביאו מזומנים. אם אתם בבית חולים סיני, הם מקבלים רק מזומן, ואתם תצטרכו לשלם, והרבה. על הבדיקות לפני הניתוח+ תרופות שילמתי כ400 יואן, ואז לפני שנכנסתי לניתוח הייתי צריכה להפקיד כמה אלפים. כמובן שלא היו עלי כמה אלפים, וכאן שוב החברים נכנסים לתמונה. למזלי היה לי סכום מספיק בחשבון הבנק אז חבר אחד הלך למצוא כספומט והוציא עבורי כסף. כמובן שהפתרון הוא לא להסתובב בתיק עם 5000 יואן קבוע למקרי חירום, אבל הלקח שלי מזה הוא לדאוג שיהיו לי מזומנים זמינים בחשבון הבנק, ולא לצבור את הכסף שלי מתחת לבלטות/בצורת מטילי זהב/דולרים/טראוולים/אגוזי קשיו (כולם בלתי יעילים באותה מידה כשאתם ב2 בלילה במיון).

4. אל תזמינו אמבולנס. ממה שבדקתי, הם יקרים מאוד ורובם לא מאוישים במכשור רפואי הולם/ צוות מיומן. עדיף לקחת מונית למיון. דיסקליימר: זאת דעתי האישית שמבוססת על שיחות עם חברים, לא המלצה רפואית.

כל אלה הם דברים שכדאי לדעת כשכבר קורה לכם משהו. מה לגבי הכנות לפני הנסיעה ודברים שטוב לדעת לפני?

אז כמו שאמרתי, דבר ראשון, ביטוח. דבר שני, כשאתם רוכשים אותו, תעברו על תנאי הפוליסה כדי לדעת מה בדיוק מכוסה ומה הזכויות שלכם. (למשל, אם כיסוי ההוצאות הרפואיות תקף לכל רופא שתבחרו). דבר שלישי – לברר איפה בעיר שלכם יש בית חולים לזרים/ מרפאה עם רופאים שקיבלו הכשרה בחו"ל. כדי שתדעו לאן ללכת. בטיאן ג'ין הלכתי למקום שנקרא united family, רשת של מרפאות בינלאומית עם סניפים בבייג'ינג וגואנז'ואו, אם אני לא טועה. היונייטד הזה, למי שנמצא בטיאן ג'ין, הוא מעולה. צוות דובר אנגלית וגישה של רפואה מערבית – תשומת לב, פרטיות ומתן הסברים מלאים ללקוח. סליחה, לפציינט. ואם יש לכם ביטוח שמכסה הוצאות רפואיות איפה שתבחרו, זה המקום ללכת אליו. הבעיה היא שהם כרגע במתכונת של מרפאה ולא בית חולים, כלומר, שעות פתיחה מוגבלות. לכל הפרטים גגלו Tianjin United.

אז אילו עיקרי החוויות שלי מבתי חולים בסין. אם יש לכם עוד שאלות, תפדלו. האצבע צריכה להתאמן בהקלדה!

דיסקליימר 2: כל הכתוב כאן הוא על סמך ניסיוני האישי ושיחות עם חברים, לא מדובר בייעוץ מקצועי והאמור לעיל לא נועד להחליף טיפול רפואי הולם. כל שימוש בעצות אילו על אחריות המשתמש.