לא חשבתי שאני אהיה מהאנשים האלה שמצלמים פרחים. אבל אני כן.

האביב קצר. אני כבר מתחילה להרגיש אותו חומק מבעד לחלון בבוקר, משאיר אחריו רוח יבשה וחמימה, ובשעות הצהריים, השמש כבר קופחת ופותחים את הרוכסן של הסווטשירט. אני רוצה לתפוס את האביב, לתפוס את הרוח הקרירה שמגיעה בשעות הערב, לתפוס את העלים החדשים, הירוקים בהירים ורכים, ולא לתת להם להיעלם. אני רוצה לשמור את הרעננות של הצבעים, את תחושת ההתחדשות שבלראות בנות עם חצאיות וחולצות פרחוניות. אני רוצה להמשיך להתרגש מהמחשבה על ללבוש טישרט וורודה וזהו וג'קט קל, ושזה יהיה בדיוק נעים. להמשיך להרגיש את העולם מחייך אלי דרך הפרחים הרכים שמציצים מכל עץ, דרך ההליכה הקופצנית של הסטודנטים בקמפוס, דרך השמיים הכחולים.

עץ באוניברסיטה לשפות בטיאן ג'ין, שבוע שעבר

אותו העץ, אתמול

אני יכולה להבין למה כל עמי העולם התחרפנו מהאביב והמציאו דרכים על גבי דרכים לחגוג אותו. ראש השנה הסיני, שנחגג בדרך כלל באזור פברואר, נקרא גם "חג האביב", אבל החג שנחגג שבוע שעבר, הוא חג האביב האמיתי: 清明节, Qing Ming Jie המוכר בשמו האנגלי Tomb Sweeping Festival. אני לא יודעת למה כל חג סיני זוכה לכינוי Festival באנגלית, בעוד השם בסינית הוא "חג" (כמו ההבדל בין חג לפסטיבל בעברית), אבל כשבחורה קוריאנית שאלה את המורה שלנו, בקונטקסט של פסטיבל מוזיקה, איך אומרים פסטיבל בסינית, היא אוטומטית ענתה "חג", שזה מראה כמה התרגום הטיפשי הזה מושרש. לא משנה.

קישוטים אביביים למכירה

המוקד של החג הוא כיבוד אבות: המסורת היא ללכת לקברי האבות של המשפחה ולנקות אותם, להניח מתנות ולהעלות קורבנות לאבות, או יותר נכון, לשרוף דברים. גם מי שלא יכול מסיבה זאת או אחרת ללכת לקבר הפיזי של האבות, יכול לפנק אותם במתנות ממש מחוץ לבית. שבועות לפני החג התחילו למכור בשכונה שלי כל מיני מוצרי נייר: שטרות כסף (מזויף, כמובן), מכל מיני סוגים: יואנים, דולרים, דולר הונג-קונגי וטאיווני, אירו ופאונד, ובסכומי עתק, נניח שטר של 100.000.000   דולר. חברי הסינים טענו שזה בגלל שיש אינפלציה מטורפת בשמיים, תוך שהם מתפקעים מצחוק.

מנחות לאבות

אבל חוץ מלשרוף כסף מזוייף, הם שורפים עוד כל מיני הפתעות: סטים של בגדים מנייר, פירות מנייר ואפילו אייפדים מנייר ומיני סמארטפונים מנייר. עכשיו ברור שהאייפד נועד לשעשע את האבות בשמיים, אבל האם הסמארטפונים שנשרפים הם בתקווה לקבל שיחה מהשמיים? סוג של סיאנס 2.0? אני מצאתי את זה מאוד משעשע.

שורפים אייפון

וחוץ מלשרוף דברים ולנקות, דברים שנפוצים כמעט בכל חג אביבי של כל דת, יש עוד מנהג כיפי של חג האביב הסיני: לצאת לשחק בטבע. נכון, כבר לא נשאר כל כך הרבה טבע, אבל אפריל הוא חודש קצרצר ובסופו כבר מתחיל להיות חם להדאיג, כך שלקחת שלושה ימי חופש באמצע השבוע ולצאת לשחק בטבע זאת בהחלט הזדמנות שצריך לקחת – אני וכמה חברות נסענו לטפס על החומה הגדולה, ונסעתי לבייג'ינג לצפות בפריחת עצי הדובדבן. היה כיף.

החג הזה חזר להיות חג לאומי שכולל חופש רק ב2008. אחרי עליית הקומוניסטים, כל החגים המסורתיים לא נחגגו כי הם נחשבו אמונות טפלות פיאודליות. למרות החזרתו של החג ב2008, החופשה בת שלושה הימים לא ניתנת בחינם – על חשבון זה רוב הסינים עובדים בסופ"ש, כולל בתי ספר שנותנים חופש באמצע השבוע בתמורה ללימודים בסופ"ש. אי אפשר להאיט את הכלכלה!