מי שמכיר אותי בוודאי שמע את המילה "באו דזה" נהגית מפי בקול חולמני גם אם מעולם לא חזה בפלא בעצמו. הבאו דזה, אליו התוודעתי לראשונה בטיול הראשון שלי בסין (בהונג קונג הם לא כל כך נפוצים, או לפחות לא היו נפוצים בקפיטריה של בית הספר שלי ובמקדונלדס. מביך אך בזאת הסתכמה ההרפתקנות הקולינארית שלי אז), הוא לחמניה ממולאת. מה זאת אומרת ממולאת? ואיך הוא בדיוק לחמניה? ובכן, הבאו דזה עשוי מבצק שמרים שתופח, ולכן הוא לחמניה, אחרי תפיחה ראשונית של הבצק ממלאים אותו במלית כלשהי – המגוון עצום! – ונותנים לו לתפוח שוב, ואז מאדים אותו בסלסילות במבוק או בכלי מתכת עצומים.
האידוי משאיר את הבצק ממש רך וככה הוא סופג את כל טעמי המילוי. אז מה יש בפנים? המילוי הקלאסי הוא בשר (בד"כ חזיר), וירק כלשהו, לרוב בצל ירוק או כרוב לבן. בצמחוניים, הסטנדרטיים הם במילוי כרוב, בצל ירוק, תערובת של שמיר ופטרוזיליה (לא מהחביבים עלי). המילויים האלה בד"כ מכילים גם ביצה – כלומר, חתיכות קטנטנות של חביתה. המילויים היותר אקזוטיים שנתקלתי בהם היו כאלה שלקחו מנה מהמטבח הסיני והכניסו אותה לכיסון הנפלא הזאת. לדוגמא, באו שנקרא "דברים צמחוניים" שכלל תערובת ירקות מוצלחת מאוד – תירס, נבטים, גזר, בצל ירוק, ואטריות שעועית שקופות. וכמובן, כרוב. זה היה באו ממש טעים.
עוד באודזה מעניין היה במילוי מנה צמחונית שאני אוכלת לפחות פעמיים בשבוע בקפיטריה – באק צ'וי ופטריות. זה היה אמנם מעניין אבל הטעם החזק של הפטריות והבאק צ'וי שכנראה בושל יותר מדי (מבשלים את המילוי, כלומר מקפיצים/מטגנים/מאדים את המילוי, לפני שמכניסים אותו לבאו) הפכו את העסק לנחמד בתיאוריה אבל נכשל במבחן המציאות.
ובקטגוריית הבאו דזה שהעיף לי את התריס – באודזה במילוי טופו חריף. קוביות רכות של טופו עם תבלין חריף ובצבוצי בצל ירוק על רקע הלחמניה הלבנה שסופגת את כל טעמי הרוטב הופכת את העסק למאוד פוטוגני, בעיני. הדוכן שמוכר את הפלא הזה נמצא די מחוץ לדרך שלי, אבל נסעתי לשם פעם אחת במיוחד בשביל לצלם אותם. ולאכול אותם.
במהלך המחקר שערכתי לפוסט הזה גיליתי את הכמות המושלמת של באודזה – כשמדובר בגדולים. לטעמי שלושה באודזה גדולים מהווים ארוחה מספקת בהחלט, אחד זה חטיף ושניים זה סתם מעפן. יש גם כאלה קטנים יותר, ואז צריך יותר מהם. Go figure.
וקצת אטימולוגיה: המילה באודזה מגיעה מהמילה באו, שהמשמעות הבסיסית שלה היא "עטוף". 包子 – נכון שזה באמת נראה כמו משהו עטוף? מגניב. המילה ללחם היא 面包 mian bao, הסימנית הראשונה משמעותה, בין היתר, קמח חיטה. בכל מיני מוצרי חיטה אחרים היום גם מופיעה הסימנית באו, למרות שהם לא "עטופים". היום, באו הוא פשוט סימנית שמוצמדת לכל דבר שקשור ללחם. חוצמזה יש עוד סוג "לחם" – 饼 – bing. ממה שאני ראיתי, 饼 משמש לציון כל מיני דברים מבוססי קמח שהם שטוחים, כמו הjianbing 煎饼 מהפוסט הקודם או אחת מארוחות הצהריים האהובות עליי – dabing jidan 大饼鸡蛋, או בעברית – חביתה בלאפה. יאמ.
naomi אמר:
Noa
ONly you could take a topic like stuffed buns and make it a culinary study of depth and interest. The last one looked like a falafel
Something universal about taking a mainstay like
bread rolls, filling them with the local flavors and nutrients.
at a fair price for all to enjoy (btw what is the cost
Maybe this is the secret to world peace
Ima shel Noa
דנה אמר:
את אוכלת ברקפסט בוריטו, מה המהומה…?
noanahmias אמר:
שזה עולה 3 ש"ח, ואני מזמינה את זה בסינית!
ניצן אורן אמר:
מול האוניברסיטאות בצד השני של רחוב 卫津路 יש מסעדה (שנראית כמו איזה מקדונלדס) שמוכרת את הבאו-דזה המקומי המפורסם של טיאנג'ין 狗不理 שמעתי עליו הרבה שבחים אבל מכיוון שאינני אוכל חזיר לא יצא לי לטעום ממנו.
עוד כמה מעדנים (מפוקפקים) של טיאנג'ין ששווה לך לבדוק הם 炸糕 (עוגה מטוגנת), 十八街麻花 (עוד משהו מטוגן), וגם יש את המלאווח עם הביצה 大饼鸡蛋 (שמגיע דווקא משאנדונג) והעיקר הבריאות….
Noa אמר:
היי ניצן, תודה על התגובות!
שמעתי הרבה על 狗不理 לפני שהגעתי, וניסיתי שם באודזה צמחוני – היה לא משהו וסתם יקר. ד"א, ראיתי שיש להם סניפים גם בבייג'ינג.
התמונה האחרונה כאן בפוסט היא של 大饼鸡蛋, התמכרתי!
麻花 ו 炸糕 אף פעם לא ממש התחשק לי לנסות… בזבוז קלוריות בעיניי, כשיש עוד כל כך הרבה דברים טעימים מסביב!
ניצן אורן אמר:
צודקת, לא שמתי לב לתמונה. אני אישית הכי אהבתי את 鱼香脆皮豆腐 אבל כל מסעדה הגישה סוג אחר אז צריך למצוא אחת מוצלחת. ואם מישהו מציע לך 菊花茄子 ובמקרה נדמה לך שתקבלי חצילים בחרציות…….אל תטפחי ציפיות, זה חציל שחתוך כמו חרצית…