מי שמכיר אותי בוודאי שמע את המילה "באו דזה" נהגית מפי בקול חולמני גם אם מעולם לא חזה בפלא בעצמו. הבאו דזה, אליו התוודעתי לראשונה בטיול הראשון שלי בסין (בהונג קונג הם לא כל כך נפוצים, או לפחות לא היו נפוצים בקפיטריה של בית הספר שלי ובמקדונלדס. מביך אך בזאת הסתכמה ההרפתקנות הקולינארית שלי אז), הוא לחמניה ממולאת. מה זאת אומרת ממולאת? ואיך הוא בדיוק לחמניה? ובכן, הבאו דזה עשוי מבצק שמרים שתופח, ולכן הוא לחמניה, אחרי תפיחה ראשונית של הבצק ממלאים אותו במלית כלשהי – המגוון עצום! – ונותנים לו לתפוח שוב, ואז מאדים אותו בסלסילות במבוק או בכלי מתכת עצומים.

מיכלי באודזה ענקיים

האידוי משאיר את הבצק ממש רך וככה הוא סופג את כל טעמי המילוי. אז מה יש בפנים? המילוי הקלאסי הוא בשר (בד"כ חזיר), וירק כלשהו, לרוב בצל ירוק או כרוב לבן. בצמחוניים, הסטנדרטיים הם במילוי כרוב, בצל ירוק, תערובת של שמיר ופטרוזיליה (לא מהחביבים עלי). המילויים האלה בד"כ מכילים גם ביצה – כלומר, חתיכות קטנטנות של חביתה. המילויים היותר אקזוטיים שנתקלתי בהם היו כאלה שלקחו מנה מהמטבח הסיני והכניסו אותה לכיסון הנפלא הזאת. לדוגמא, באו שנקרא "דברים צמחוניים" שכלל תערובת ירקות מוצלחת מאוד – תירס, נבטים, גזר, בצל ירוק, ואטריות שעועית שקופות. וכמובן, כרוב. זה היה באו ממש טעים.

הפתעות

עוד באודזה מעניין היה במילוי מנה צמחונית שאני אוכלת לפחות פעמיים בשבוע בקפיטריה – באק צ'וי ופטריות. זה היה אמנם מעניין אבל הטעם החזק של הפטריות והבאק צ'וי שכנראה בושל יותר מדי (מבשלים את המילוי, כלומר מקפיצים/מטגנים/מאדים את המילוי, לפני שמכניסים אותו לבאו) הפכו את העסק לנחמד בתיאוריה אבל נכשל במבחן המציאות.

יפה מבחוץ אבל לא טעים מבפנים

ובקטגוריית הבאו דזה שהעיף לי את התריס – באודזה במילוי טופו חריף. קוביות רכות של טופו עם תבלין חריף ובצבוצי בצל ירוק על רקע הלחמניה הלבנה שסופגת את כל טעמי הרוטב הופכת את העסק למאוד פוטוגני, בעיני. הדוכן שמוכר את הפלא הזה נמצא די מחוץ לדרך שלי, אבל נסעתי לשם פעם אחת במיוחד בשביל לצלם אותם. ולאכול אותם.

נראה ורדרד וטעים מבחוץ

במהלך המחקר שערכתי לפוסט הזה גיליתי את הכמות המושלמת של באודזה – כשמדובר בגדולים. לטעמי שלושה באודזה גדולים מהווים ארוחה מספקת בהחלט, אחד זה חטיף ושניים זה סתם מעפן. יש גם כאלה קטנים יותר, ואז צריך יותר מהם. Go figure.

וטעים טעים מבפנים!


וקצת אטימולוגיה: המילה באודזה מגיעה מהמילה באו, שהמשמעות הבסיסית שלה היא "עטוף". 包子  – נכון שזה באמת נראה כמו משהו עטוף? מגניב. המילה ללחם היא 面包  mian bao, הסימנית הראשונה משמעותה, בין היתר, קמח חיטה. בכל מיני מוצרי חיטה אחרים היום גם מופיעה הסימנית באו, למרות שהם לא "עטופים". היום, באו הוא פשוט סימנית שמוצמדת לכל דבר שקשור ללחם. חוצמזה יש עוד סוג "לחם" – 饼 – bing. ממה שאני ראיתי, 饼  משמש לציון כל מיני דברים מבוססי קמח שהם שטוחים, כמו הjianbing  煎饼  מהפוסט הקודם או אחת מארוחות הצהריים האהובות עליי – dabing jidan 大饼鸡蛋, או בעברית – חביתה בלאפה. יאמ.